This is a journey to the outer fringes of the law, which started in 2014, before the war in Gaza. It’s the work of a group of friends, who became, in the space of a few months, one of Mossad’s best operative teams.

This is a journey to the outer fringes of the law, which started in 2014, before the war in Gaza. It’s the work of a group of friends, who became, in the space of a few months, one of Mossad’s best operative teams.

"In Israel, no one really dies. In Israel no one really lives."

Ariel Lilli Cohen was born on 6th December 1988 in Haifa (Israel) and is the third of three siblings. Her father Darius Cohen was a former Agent of Ha'Mossad and her mother Noha Avner is now a High Official on Shin Bet, the Israeli Security Agency. She was in the past a Lion Soldier of Magav, the Israeli Border Police in Jerusalem.

They are a Jewish family.

Ariel speaks fluently Hebrew, English, French, Arabic, Russian, Urdu and Italian. She also likes travelling and having fun like a girl of her age, but fighting against Islamic terrorism is her mission. Ariel becomes a soldier at the age of sixteen . After her sixteenth birthday, the Army enlists her thanks to her high IQ (she scored 164). She has been since part of a special team called "Genius", with the task to solve problems in unconventional ways. Ariel is a "former" soldier of the Israeli Security Forces Special Unit (IDF). She joined various "undercover" military actions, living many lives in one.

To avoid going crazy and find herself again, she decided to write this book. To tell all her experiences, fears, hopes, loves, and untold truths, she chose the form of the novel. She started writing her story in 2014, before the last war in Gaza. This novel was published in Hebrew, English, Arabic, Russian, French and Italian. 

She cares about her Country and believes that Israeli people’s desire is to live in peace, but unfortunately they always have to defend themselves, not only from foreign enemies but from their own citizens, too.

הרומן הזה מוקדש ל...

 

הדר כהן

(אור יהודה 1997- ירושלים- 2016)

 

הדס מלכא

(אשדוד 1994- ירושלים 2017)

 

סלומון (שלמה) גברייה

(באר יעקב 1997- הר אדר 2017)

 

יעל יקותיאל 

(גבעתיים 1997- ירושלים 2017)

 

שיר חג'ג' 

(מושב עזריה 1995- ירושלים 2017)

 

שירה צור 

(חיפה 1997- ירושלים 2017)  

 

הלוואי וגיבורינו המתים והפצועים שהקריבו את עצמם כדי להגן על החופש והביטחון שלנו ידעו את עומק הכרת תודתנו.

הקרבתכם תיזכר תמיד.

 

אריאל לילי

"יהודיםהאריכוימיםבמשךמאותשנים, יהודיםסבלובשבילמאותהשניםהללו, אךזהעשהאותםחזקיםיותר."

אנהפרנק

 

כמה אני מתגעגעת לרוח הקרה, המרה של חיפה בשעות הבוקר המוקדמות, כמה אני מתגעגעת לחיפה! להיות בעלת רמת איי-קיו של 164 זה קללה. האינטליגנציה שלי גנבה את צעירותי. יכולתי לעשות כל כך הרבה דברים: יכולתי לשחק כדור עף, יכולתי לנגן בפסנתר, או להיות דוגמנית... במקום כל זה, הנה אני, כחלק מאחד הצוותים היוקרתיים ביותר של שירות הביטחון הלאומי.    לכתוב בשחור ולבן ולהביע את כל רגשותיי לא היה קל. חייתי הרבה חיים באחד. כדי לא להשתגע ולמצוא את עצמי שוב, כדי לספר את כל חוויותיי, פחדיי, תקוותיי, אהבותיי, ואמיתות שלא נאמרו, החלטתי לכתוב את הספר הזה. לחיות במסווה במשך חודשים, לעיתים שנים, ללא הפסקה, לנתק קשרים עם חיי האמתיים, לשקר לחברים שלי, למשפחתי ולעיתים אף לעצמי, יצר מערכת יחסים מלאת עימותים עם הזהויות בהן השתמשתי. אורח החיים הזה משנה את התפיסה שלך כלפי החיים האמתיים. 

יום אחד, כאשר שיחקתי פול במועדון כאן במונטריאול, מישהו העיר כמה טוב אני משחקת, יחסית לאדם כה צעיר. אך אין למדוד גיל בשנים, כי אם במרחק. עברתי מיילים רבים, ואני עייפה עכשיו.  עייפה מלשחק חזק כל הזמן. עייפה מלשקר. עייפה מלהרגיש מפוחדת. במשימה, אתה לעולם לא יכול לדעת מה עלול לקרות.                                                                                                                                     

לפני חודשיים, שני ואני הסתכנו במוות. הוכנו באכזריות. עם טעם הזיעה והדם בגרוני, חשתי שהלב שלי פועם אל מחוץ לחזי, ובראשי, עברתי על הסיבות להצטרפותי לשירות הסודי הישראלי. האימה שחשתי עדיין איתי בכל פעם שאני חשה במבט של זר נח עליי. מדוע אני מקריבה את חיי? אני זוכרת מקרה מלפני מספר שנים, שנאמר לנו שתא טרוריסטי של חמאס נכנס לישראל ומתכנן מתקפה בקטריולוגית על הדיזינגוף סנטר. באותו המקרה, הצלחנו לנטרל אותם בדיוק בזמן. מספר שעות לאחר מכן, חזרתי אל מרכז הקניות כדי לאכול גלידה עם החברים שלי, שני, שלומי, זואי, ואביב. ללא ההתערבות שלנו, כל המשפחות והילדים האלה היו מתים. זו הסיבה מדוע אני עושה את העבודה הזו, כדי להגן על העם שלי, וכמה שזה נשמע שאפתני, להגן על הדמוקרטיה העולמית. ברגע זה, בעודי נותנת לעט לכתוב את מחשבותיי, אני יושבת בבית קפה ברחוב ריצ'ארדסון במונטריאול, ממתינה לפגוש מקור. אני מקווה שהכל יילך כמו שצריך הפעם. מתי ייגמר כל זה?  כל כך הרבה עבודה כבר נעשתה, ויש עוד כל כך הרבה עבודה לעשות!  אני זוכרת את מילנו מלפני חצי שנה, סן-דיאגו ובאפלו, תל אביב ומדריד מלפני שלושה חודשים, ובחודש שעבר, בחנות התקליטים שבין רחוב פיט לסירקולר קוואי בסידני.

אני זוכרת את כל המתקפות שתרמתי לנטרולן עם הצוות שלי. אני חושבת על כל הכוכבים נטולי השמות והפנים, שחיים רק בזיכרונם המופלא של אלה שפגשו בהם בכניסה למפקדה של הסוכנות בתל אביב. אני חושבת על כל הסוכנים האלה שהקריבו את חייהם במילוי תפקידם כדי להציל את חייכם.

אנא וודאו שמותם לא היה לשווא. אני מביעה משאלה לעולם בו עבודתי תהיה מיותרת, עולם ללא עימותים על בסיס דתיות קיצונית.

בעודי כותבת, מחשבותיי נודדות לעמיתיי בירושלים, שהם המבצר האחרון של הדמוקרטיה, לאריות וללביאות של מג"ב, לשירה הנלחמת בכל יום, להלי שעזבה את שירותה בשער דמשק לאחר שלוש שנים ארוכות. תודה על הזכות הגדולה להגן על אזרחי ישראל במקום הקדוש ביותר בעולם. 

אני חושבת על הדר והדס שהקריבו את חייהן לירושלים ועל סולומון שמת בהר אדר. אני חושבת על חברתו בטי, ועל קרוביו. עוד כמה אנשים, אימהות, אבות, אחים, אחיות, חברים וחברות יאלצו להיפרד מאהוביהם ולהישאר לבד בגלל פעולות טרור? אני לא מרגישה שאני יכולה להאשים בפשעים אלו רק את מי שביצע אותם.

החימה, הזעם והבוז שלי מופנים כלפי מי שחימש את המבצעים הללו באידאולוגיה שלהם. הנאומים שלהם, מלאי השנאה והטינה, ממלאים כמו מים במדבר את חייהם הריקים של אנשים שמוחם נשטף על ידי אידיאולוגיה קיצונית ולא הגיונית. הדם נמצא על ידיהם. בזמן שהם נמצאים בבתיהם, מוגנים ובטוחים, הם שולחים אנשים צעירים אחרי שגידלו אותם לשנאה עיוורת.

אני מרגישה שבסופו של דבר, במוקדם או במאוחר, אמצא את עצמי על הקיר הזה, כוכב קטן בין רבים אחרים. אני אצטרף לאחיי לנשק, אנשים צעירים מאוהבים בחיים שלא יוכלו לחיות. לעיתים אני באמת מקווה להיות אחת מהם. 

העבודה הזו מכלה את התודעה שלך- אתה צריך לראות ולעשות דברים שאף אחד אפילו לא יחלום לעשות. במוקדם או במאוחר, גם אני אנהג בחוסר זהירות, אטעה בשיפוט, או אעשה טעות שתעלה לי בחיי- חיים שמרגישים לי ריקים.

אני מקווה שהספר הזה יהיה מהנה וחומר טוב למחשבה. הצטרכתי לשנות מספר שמות ולהסוות מספר מצבים, שאחרת היו מאיימים על בטחונה של ישראל. חוויותיי תורגמו לרומן. אני מקווה שבין השורות תמצאו את המסר שלי לתקווה ואהבה.

זהו מסע לשוליו החיצוניים של החוק, אשר החל בשנת 2014, לפני המלחמה בעזה. זו עבודתה של קבוצת חברים, אשר הפכה תוך מספר חודשים, לאחד מהצוותים הטובים ביותר של המוסד.

אריאל לילי

 

 

  • Facebook Social Icon

© 2017 Ariel Lilli Cohen www.ariellillicohen.co.il  www.ariellillicohen.com  ariel@ariellillicohen.co.il

Ariel Lilli Cohen is a proudly product by Sababa Factory. A BlackSheep.co.il Company